1. בקשה לצו מניעה זמני, אשר ימנע את ביצוע החלטת חברי ועד מחוז דרום בלשכת עורכי הדין להדיח מתפקידו את עו"ד יורם ברוזה, נציג מחוז דרום במועצה הארצית ובועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, ולבחור תחתיו בעו"ד אירנה גלפנבויים, וזאת עד למתן החלטה בתביעה העיקרית.
רקע
2. לשכת עורכי הדין (להלן - "
הלשכה"), הינה תאגיד סטטוטורי שהוקם בחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961 (להלן - "
החוק"), על מנת לאגד את ציבור עורכי הדין בישראל ולשקוד על רמתו וטהרו של מקצוע עריכת הדין (סעיף 1 לחוק). ללשכת עורכי הדין חמישה מחוזות, כאשר לכל אחד ממחוזות אלה ועד מקומי ויו"ר ועד, הנבחרים בבחירות ישירות (סעיפים 12-13 לחוק). המבקש, עו"ד דני אליגון, הינו יו"ר ועד מחוז הדרום בלשכת עורכי הדין; המשיבים 5-8 ו -10-11 הינם חברי הועד במחוז הדרום.
המועצה הארצית הינה הגוף המחוקק של הלשכה, אשר חברים בה, בין היתר, שלושה חברים מכל מחוז של הלשכה, אשר נבחרים בבחירות חשאיות על ידי ועד המחוז (סעיף 9 לחוק). הועד המרכזי הינו המוסד המבצע של הלשכה, וחברים בו, בין היתר, אחד משלושת הנציגים של כל מחוז במועצה הארצית (סעיף 11 לחוק).
ביום 5.9.11, עת התכנס ועד מחוז הדרום לישיבה ראשונה, נבחרו עוה"ד ציון בראל ואירנה גלפנבויים לנציגי מחוז דרום במועצה הארצית עד ליום 30.11.12; עוה"ד שלומי בן דוד ואפרים ווגדן מיום 1.12.12 עד יום 31.5.14, ומיום 1.6.14 ועד לסוף הקדנציה, עוה"ד יורם ברוזה וציון בראל. כן הוסכם מי מהנציגים במועצה יהיה גם נציג מחוז דרום בועד המרכזי.
למרבה הצער, בסוף שנת 2012 נפטר עו"ד שלומי בן דוד ז"ל. לכן, בישיבת ועד מחוז הדרום שהתכנסה ביום 7.12.12 נבחר המשיב 9, עו"ד יורם ברוזה, כחבר המועצה הארצית, עד לתום הקדנציה, במקומו של עו"ד בן דוד ז"ל, אשר היה אמור להיכנס לתפקידו ביום 1.12.12. עו"ד ברוזה אף נבחר, על ידי הנציגים במועצה הארצית, לכהן כחבר הועד המרכזי.
עקב שיקולים פוליטיים, ביקשו המשיבים 5-8, חברי ועד המחוז, להחליף את עו"ד ברוזה בחבר מועצה אחר; על כן, פנו בספטמבר ואוגוסט 2013, אל עו"ד אליגון, על מנת שיכנס ישיבת ועד דחופה, אשר תדון בהחלפת נציג מחוז הדרום בועד המרכזי ובמועצה הארצית. עו"ד אליגון דחה בקשות אלה וטען, כי לא ניתן לשנות את זהות הנציגים שנבחרו זה מכבר. משכך, הודיעו המשיבים 5-8 ביום 30.8.13, על כוונתם לכנס ישיבת ועד המחוז ביום 10.9.13, כאשר על סדר היום, בין היתר, בחירת נציגי המחוז בועד המרכזי ובמועצה הארצית. בבואם לכנס את הישיבה ביום זה, מצאו המשיבים כי בית לשכת עורכי הדין סגור. משכך, הודיעו על דחיית הישיבה ליום 12.9.13, תוך שהם מציינים כי במידה ובית הלשכה יהיה סגור במועד הנדחה, הישיבה תתקיים במשרדו של המשיב 6, עו"ד חן אביטן. משמשרדי הלשכה היו סגורים גם במועד הנדחה, ביום 12.9.13, התכנסו המשיבים 5-8 במשרדו של עו"ד אביטן. שם הוחלט, בתום הצבעה חשאית, על החלפתו של עו"ד יורם ברוזה במשיבה 1, עו"ד אירנה גלפנבויים.
3. מכאן התביעה, להורות על ביטול הישיבה מיום 12.9.13 ובטלות ההחלטות שהתקבלו בה. בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה בקשה זו, במעמד צד אחד, ליתן סעד זמני לפיו עו"ד ברוזה יוסיף לכהן בתפקידו, לאור הטענה כי כבר למחרת היום יתכנס הועד המרכזי של הלשכה לבחור מנכ"ל ללשכה.
ביום 16.9.13 הוריתי על מתן צו מניעה זמני האוסר על השתתפות עו"ד גלפנבויים בישיבות המועצה הארצית והועד המרכזי וכן על הדחתו של עו"ד ברוזה, לאחר ששוכנעתי כי יש בכך צורך על מנת למנוע מצב בלתי הפיך.
פרט למבקש, עו"ד אליגון, גם המשיב 3, עו"ד פירון, יו"ר המועצה הארצית, וכן המשיב 9, עו"ד ברוזה, תומכים בבקשה (להלן יחד - "
המבקש"). המשיבה 1, עו"ד גלפנבויים, המשיב 2, עו"ד ברזילי, יו"ר לשכת עורכי הדין, המשיב 4, עו"ד ווגדן, נציג ועד מחוז דרום במועצה הארצית, והמשיבים 5-8 - עורכי הדין חביב, אביטן, גלבוע ולחן, כולם חברי ועד מחוז דרום - מתנגדים לבקשה (להלן, כולם יחד - "
המשיבים").
יוער, כי הצדדים כולם לא חסכו מבית המשפט תיאורים ארוכים של הסכסוכים הפוליטיים השונים בין הצדדים, כמו גם הטחת האשמות שאינן רלוונטיות לבקשה, ויש להצר על כך; כפי שיתואר להלן, המחלוקת בין הצדדים הינו משפטית ועל כן בתיאורי הסכסוכים הפוליטיים בין הצדדים אין כדי להוסיף או לגרוע להכרעה בבקשה זו.
דיון
4. למשיבים טענה מקדמית לסמכותו העניינית של בית המשפט לדון בבקשה, מאחר והסמכות העניינית בעניין זה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים. לשיטתם, הדבר נובע מהוראות סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס - 2000, לפיו עתירה נגד 'רשות' תוגש לביהמ"ש לעניינים מנהליים, כאשר רשות כוללת כל אדם הממלא תפקיד ציבורי על פי דין - ומשכך, גם את חברי ועד המחוז; מסקנה זו נובעת אף מסעיף 21 לחוק זה. הם מוסיפים ומצביעים על כך שהנוהל הנפוץ הוא להגיש תביעות הנוגעות למוסדות לשכת עורכי הדין כעתירות מנהליות בבית המשפט המנהלי.
מנגד, טוען עו"ד אליגון, כי העתירה הוגשה לבית המשפט המחוזי מכוח סמכותו השיורית, מאחר ובית המשפט המנהלי - אליו הוגשה העתירה לראשונה - סבר כי זו אינה בסמכותו, מאחר ואין מדובר בהחלטה של הועד עצמו אלא בהודעה שניתנה מטעם יחידים בועד, וככאלה - אין מדובר בהחלטה של גוף מנהלי. כן מציין הוא כי מאחר ומדובר בבקשה לסעד זמני ביהמ"ש מוסמך להיעתר לה גם ללא סמכות עניינית.
5. לשיטתי, המדובר בטענה שמן הראוי היה שלא להעלותה. כפי שציין עו"ד אליגון, אף הוא סבר - תחילה - כי יש להגיש את התביעה כעתירה מנהלית וכך נהג, אולם משעשה כן המליץ לו בית המשפט לעניינים מנהליים למחוק את העתירה, מאחר ואינה בסמכותו. בנסיבות אלה, סבורה אני כי ניסיונם של המשיבים לעמוד על טענת העדר סמכות עניינית אינה במקומה. הרי לו היה בית המשפט המנהלי מעביר את העתירה לבית משפט זה, תחת מחיקתה, לא ניתן היה להעלות עוד טענת העדר סמכות, מאחר וסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, קובע, כי כאשר עניין הועבר לבית משפט אחר, בית המשפט החדש "
לא יעבירנו עוד". יתרה מכך, גם לו היה בית המשפט המנהלי מוחק העתירה על הסף בשל חוסר סמכות, לא ניתן היה להעלות בערכאה אליה תוגש התביעה טענה של היעדר סמכות פעם נוספת.
"יכולה להישאל השאלה האם ניתן לחזור ולהעלות בפני בית המשפט "הנעבר" את טענת חוסר הסמכות, כאשר בית המשפט מחליט לסלק ההליך על הסף תחת להעבירו. לשון אחר, האם בסיטואציה המתוארת תחול לגבי בית המשפט "הנעבר" ההוראה שבסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט כי "לא יעבירנו עוד". התשובה שניתנה היא שגם במקרה של סילוק על הסף שבא חלף העברה, אין בכוחו של בית המשפט "הנעבר" להעביר ההליך פעם נוספת. כלומר, לעניין זה דין סילוק על הסף בשל חוסר סמכות כדין העברה: המ' 673/69 פוזין נ' מסטשי, פ"ד כג(2) 644". (רע"א 3748/05
בזק נ' שרת התקשורת, ס' 8 לפסק הדין (פורסם בנבו) (6.5.05)).
דומה, כי דברים אלה נכונים גם כאשר בעל הדין מסכים להמלצת בית המשפט למחיקת עתירתו והגשתה מחדש בערכאה אחרת, שכן אלמלא המלצת בית המשפט העתירה היתה מתבררת במסגרת בימ"ש מינהלי. בנסיבות אלה עמידה על סמכות עניינית מהווה עמידה על זכות שלא בתום לב. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בסעד זמני, שמטבע הדברים קיימת בו דחיפות, ומבחינת מדיניות שיפוטית אין זה ראוי להורות על העברה חוזרת ונשנית בין ערכאות, במיוחד שעה שהמבקש פנה תחילה בהליך לבית המשפט המנהלי, כפי שהמשיבים סבורים שהיה נכון, ובית המשפט המנהלי, הוא שהפנה אותו להליך זה.
יפים לעניין זה דבר כב' השופט ש. לוין ברע"א 3319/00
שור נ' בן יקר, פדי"י נה(2) 817, 820 (21.1.01) כי -
"טעמים פרגמטיים מצדיקים להימנע ככל האפשר מלאפשר לבעלי
-הדין "לטלטל" את ההליכים המתנהלים ביניהם מבית
-משפט אחד למשנהו ולאחר מכן שוב לבית
-משפט אחר; גם לדיונים בעניין הסמכות צריך להיות פעם סוף על
-מנת שבעלי
-הדין ייכנסו מוקדם ככל האפשר לעובי הקורה של טענותיהם לגופו של העניין".
בנסיבות אלה, יש לראות התיק כתיק שהועבר לבית משפט זה וחל הכלל שלא יעבירנו עוד.